דברי יונה בטכס הפתיחה לתערוכה "קירות מדברים יצירה".

"מרחקים כמו נחשול 
ואין אילן לקשור בו את ביתך." 
כתב אנדד אלדן בשירו "צל ביתך". אותו כתב לאחר מסע בנחל הבשור בשנת 1944 

" והירוק הבהיר והירוק העמוק ופטפוט הצמרות ועדר 
הצמרות והרוח בצמרות ולחישת הצמרות לך תסביר געגוע כזה" 
כתב ישראל נטע שנולד בקיבוץ בארי בשירו – "שדה חיטה בסוף ינואר". 

ובין שני השירים עומדת תקופה של דור ומעשה האנשים החיים במקום הזה. זהו הסיפור שלנו. בחודשיים האחרונים, נפלה בחלקי הזכות להיכנס לסדנאות ובתי רוב האמנים החיים במועצה. יותר מ 60 מפגשים בהם נחשפתי לפעילות קדחתנית של יצירה. חלק מאמנים אני מכירה כבר שנים רבות וחלק היו הפתעה משמחת. גיליתי אוצרות תרבות לרוב טמונים במחסנים מאובקים ושכיות חמדה שלא נחשפו לעין רואה שנים רבות. ולמדתי שלמרות הבדלי המדיה, הגישות, הסגנונות והאג'נדות שכל אחד מהאמנים עוסק בהן, עוברת כחוט השני, האהבה למקום ולאדם אצל כל אחד ואחד מהם, התערוכה הזו היא דוגמית מכל היצירה הטמונה בסדנאות ובמחסנים אלו המפוזרים במרחבי המועצה. 

יצירת אמנות היא אמירה של האדם על המקום, הזמן ומצב האדם. ציבור המטפח את היצירה המקומית הצומחת מתוכו, מטפח למעשה את האמירה שלו עצמו. זהו טיפוח הקול, קולו של הציבור. ולדעתי, לא עומדת לציבור הפריבילגיה לוותר על הקול הזה. 

אסיים בתודה על העזרה הגדולה שקיבלתי מהאנשים האלו כל אחד בתחומו. מדליה חרל"פ איסי ממנוב מנהלי הפרויקט שנענו כמעט לכל בקשותיי. ליוחי שהיה יד ימיני בהעמדת התערוכה, לניסן, איציק, לסרי, איילה, אווה אסולין, אייל, נטע, זוהר, מיכל והאחרונה והחביבה, אורלי אמסלם שהתיישבתי בביתה כבביתי שעות רבות לערוך בעזרתה את הסרט על האמנים המוקרן בגלריה למעלה.